נתינה לאהבה
הפחד של האדם שיאמרו עליו, שהוא לא אוהב, לא אכפתי, לא דואג, לא רגיש ועוד. הפחד שהאחר לא יאהב אותו הוא פחד מולד ומושרש, הינו רע ומעכב מיסודו. האדם אינו רואה את הפחד ומאמין שהוא זקוק לאישור על כך שהוא אדם טוב ואכפתי. הפחד עמוק, יושב כווירוס המזיק לחופש הפעולה של האדם. האדם חושש לממש את הרצונות של עצמו, אם הן אינן תואמות את האישור החיצוני וברוב המקרים, יוותר על מימוש רצונותיו, כדי להימנע מכעס ועימותים. יוותר על מימוש רצונותיו, מפני שאי מימוש הרצונות של עצמו והליכה "בתלם" שקבע לו החיצוני, "משתלמת" הרבה יותר. לאדם זכורה התניה לא נשכחת מילדות. ממקום זה הוא רואה את החיצוני לו. "תמלא את רצוני תקבל. לא תמלא את רצוני, לא תקבל". תבנית מתוכה האדם פועל להוכיח שמגיע לו לקבל ואינו רואה איך ההתניה אינה קיימת, באמת הארצית, פיזית. האדם מכיר תבנית אחרת, טבעית ובסיסית בתוכו והיא, לחזק לתמוך, לפרגן, לעשות למען, לשרת את הצרכים והרצונות, לשמח, לעבוד, לפנק, ללטף, לחבק, לנשק רגשות, שייגרמו לאדם להדליק ולמצוא את האהבה הרבה בתוכו. הוא חי אותה, עד הרגע בו הוא מרגיש שהוא הנותן והאחר לא נותן לו את "הפרסים", להם הוא ייחל. כאן הוא ינתק ויתנתק.
בעולם שבו ההישגים והתחרותיות מובילים את האדם, האדם יגדיר יעניק את אהבתו, חברות נאמנותו לאחר, אותו האדם מפרש כחזק, בעל חומר, כסף, השכלה. האדם מגדיר את עצמו לציבור מסוים, אליו הוא רוצה להתחבר, כדי להרגיש חלק. הגדרות של האדם לחיבור, גרמו לו להרוג את רוח האהבה, האין סופית שבו, בה מתקיימת הפשטות של נתינה ללא תנאי. היא רחוקה מיליוני שנות אור מנתינת אמת, ל לא תנאי ומגבלות. אהבה פשוטה הינה בסיס היחסים. הפשטות האפסית. אינה מגבילה את האדם לעשות מה שהוא רוצה, וכך אינו מגביל את האחר לעשות את שהוא רוצה. קבלה ללא תנאי. מתקיים אינטרס משותף, מובהק. האדם ייתן את המרחב והאחר יממש את הפוטנציאל שבו והפוך.
עולם החומר, כסף, תחרותיות הישגיות, גרמו לאדם לחץ נוראי לממש את הפוטנציאל שבו, ואין לאדם מושג מה הוא הפוטנציאל האמתי שבו, מפני שמעולם האדם ריצה את החיצוני לו. מימש חלק מהפוטנציאל והוא החלק המוכיח. הפשטות "יצאה מהדלת הראשית" לטובת ייעוץ, התערבות, וויכוחים, נתינה על תנאי, יודע , חכם וצודק יותר "מהאחר". עשייה של האדם למען האחר ממול ומתוכה תסכול, כעס, שיפוטיות, בקורת. הנתינה האותנטית מהלב, הפכה להיות מאומצת ואינה גורמת לאחר לממש את עצמו, כפי שהאדם רצה, וקבע לאחר, מה האחר צריך לעשות, כדי שהאדם יהיה מאושר. "האהוב" ישמע "אני אוהב אותך" ועוד משפטי אהבה. יחוש את "האוהב" מוביל אותו בניגוד לרצונו. התסכול יעלה באדם, אך האדם ידחיק זאת שוב ושוב, מתוך הפחד מעימותים ופרידה. אהבה היא מרחב של פשטות ללא התערבות, בה האדם נותן לאחר, לגדול ולצמוח על פי יכולתו ורצונו. זה הוא תהליך שחייב להישאר טבעי. חוסר האמונה של האדם בעצמו ובאחר, מגיע מתוך לחץ בלתי אפשרי, בעולם של ציונים והישגים. האדם מאמין שהוא צריך לוותר ולהקריב את החופש שלו, אמיתות הפשוטות שלו למען ובשביל אותו אדם חיצוני. בדרך זאת, האדם נפל לתעתוע נוראי ואבסורדי. אין לו את היכולת לראות אמת אחרת, מפני שאינו מכיר את עצמו, כבדיד, עצמאי, חופשי, נאמן רק לעצמו ועוד. חוויות וזיכרונות ילדות אותן האדם הלביש על עצמו, רעיון מסוים ולפיו איך הוא האדם, צריך לפעול ולהתנהג. האדם האמין שככה צריכה להיראות ונראית אהבה. האדם חייב לפגוש את כל השפע שיש לו לתת. האדם חייב לפגוש, להעיר ולחשוף את כמויות הנתינה שקיימות בו וזועקות לצאת, ולפרוץ החוצה. לשם כך האדם חייב לפגוש את הפשטות הראשונית שאותה מכסים הגדרות ופרשנויות בדמות פחדים, חששות, ספקות, וניסיון להרשים. השפע שמגיע לפשטות הוא אין סופי הוא מתחיל ממנו, חוזר אליו ומתחיל שוב ושוב. מי ומה שהאדם בתוכו, אם ירצה או לא, הוא נתינת אהבה. יש באדם את היכולת לחיות את השמחה, התשוקה, החופש, את הילד שבו, שחי בעולם כמו בארגז חול. לראות את הדמיונות והפנטזיות של עצמו כאדם כאפשריים למימוש והם החיים האמתיים לפני שהיה לאדם חשבון בנק, ביית, ועוד מסגרות שחייב את עצמו אליהם והפנה את גבו לדבר הפשוט ביותר והיא שמחת החיים שרוצה לחיות ולהתקיים כבלונה פארק של החיים. הקוד / הסוד, אותו האדם יכול להפוך לקיום אמתי ופשוט. קיום בדרך פשוטה, אותנטית, שיש באדם לחלק לכולם ולמי שרק רוצה לקחת את נתינת האהבה שבו. תאמין בעצמך, תאמין שאתה כל יכול, תאמין שהכול אפשרי, שקיומך אינו תלוי בדבר כזה או אחר, תאסוף הוכחות לחכמה ולגדולה שלך, תאסוף הוכחות לאהבה שיש בך שרוצה לפזר את עצמה בכל מקום אפשרי. תתפתח להתרחבות מעבר לגבולות הפרשנויות וההגדרות, כל על עצמך ועל העולם החיצון לך. תוציא את עצמך מהקיבעון שמקבע אחרים.
אהבה היא שמש
ירח שמיים כוכבים
אהבה היא האדמה
מזינה ובטוחה כאימא
אהבה היא הימים הנהרות
הנחלים.
אהבה היא פשטות
הטבע, פראית ראשונית
אהבה היא שמחה ותשוקה.
פלטיאל אריה
