"קדוש מעונה"
קוד הקיום מוסר: הקוד (סוד) לאושר פנימי הוא עצם קיום האדם ומתוך כך אדם שמקיים את קיומו במשמעותו העמוקה והרחבה, יימצא את היחסיות בינו לבין עצמו וינטוש את היחסיות בינו לבין הסביבה, צורך האדם להוכיח את משמעות קיומו דרך הסביבה החיצונית אליו, מונע ממנו לחיות את עצמת קיומו כבר, האדם יחיה חיים באיסוף הוכחות דרך חוויות וזיכרונות כדי להוכיח שהוא טוב, חזק, נחמד, נעים, ישר, טוב לב ועוד מאפיינים שקיימים בו ומחכים לחיות את עצמם במקום לבזבז זמן חיים לאיסוף הוכחות, קיום האדם אינו זקוק להוכחה הוא זקוק ושואף לבוא לידי ביטוי בחיים, לחיות את הקודים לקיום האדם וכולם זורמים למקור אחד והוא עצם הקיום באדם.
חיפוש האדם אחר סודותיו מעכב אותו: חיפוש סודות ואיסוף הוכחות לקיום העצמי אינו הכרחי מפני שהאדם קיים כאן ועכשיו והינו חלק החיים בקיום, הינו חלק מאנרגיית הטבע ועליו למלא את תפקידו כנותן, מקבל, נותן, לקיים את מחזוריות הטבע וזאת בפשטות לחיות את מי שהאדם מכיר ויודע שהוא כבר וגיוס כול מאפייניו שהם המשאבים שנמצאים בו כדי להתקיים ולחדש את קיומו עוד ועוד ללא עיכובים של איסוף הוכחות.
כשאדם חי את קיומו גם אם בפוטנציאל הנמוך שלו לכאורה הוא גורם להשפעה על קיומו האישי מתוך תשוקה אמתית בנתינת אהבה, בדמות אמת רגשית הפשוטה ביותר שקיים בכול אדם: חיבוק, דאגה, התנדבות, נשיקות, סליחות, מחמאות, קניות בישולים וכל אלו מחולקים בשפע לכול מי שקיים בסביבת האדם, מפני שהתשוקה לחיים מתקיימת כשהאדם מאשר את קיומו האישי ומתוך כך המופע האנרגטי הוא פיזור המאפיינים מתוך טוב ליבו של השפע אותו האדם מצא בדרכו להשפיע לטובת הכלל ומתוכה פוצחת עשייה מתרחבת ומרחיבה מעבר לגבולות המשפחה, הידידים, המכרים הבטוחים שהם צמצום האדם בחייו.
הבנה והטמעה של האדם שהוא הקיום, מקיים את הגמול כנתינה חזרה לחיים שניתנו לו!
האדם הוא אין סוף הינו אפס הוא סוף והתחלה לכל בחייו, הוא הבסיס לכל מחשבה, תהייה, ניסיון. מכאן בסיס חיי האדם החלו מאפס, משמע שהקיום התחיל מאפס והתחברו החיים והקיום לידי עשייה ושניהם ביחד צועדים בבטחה יד ביד בניצחון תמידי למרחבים בתוך האין סוף.
קוד הקיום מוסר: האדם הוא בריאה מושלמת של הטבע, הוא כול יכול, מחשבת חסר שאדם מקיים בתוכו היא חטא נגד הטבע, החטא של אחיזה בחוויות וזיכרונות מקבעות את האדם ותופסות את מקום הטבע במוחו המופלא של האדם, המוח שרוצה להתקדם ולשמש כלי לממש את חכמתו העצומה בגוף הפיזי, בחומר. לחיות בהוויה של "קדוש מעונה" שהוא קורבן לנסיבות חיים ואנשים הוא החטא הגדול ביותר שהאדם יכול להעניש את עצמו. לחיות "כקדוש מעונה" נותן לאדם החלש את האהבה והיחס מהסביבה ולא מתוך עצמו ומתוך כך האדם מניח על ראשו את כתר (הוויה) המסכנות כדי ליצור יחסים במקום להניח על ראשו את כתר (הוויה) היצירה שהיא המשך לבריאה.
קוד הקיום מוסר: התרגיל הבא הוא אמירת מנטרה במהלך כול היום – "אני הוויה אלוהית, שמקיימת את עצמה ברוח ובגוף הפיזי". לפני התרגיל חשוב מה הוא אלוהי בעבורך, זה יכול להיות הטבע, או כול דבר עצמתי אחר אותו אתה מחשיב לבריאה, ומתוך כך התחבר לכוח ולעצמה של האלוהי בך.
אופטימיות עמוקה אינה מחשבה, עבודה, רצון, צורך או דעת, היא קלילה, זורמת ושמחה לעטוף כל אנרגיית קיום שמשדרת תודה לחיים, להתאחד עם הבריאה ולזווג את עצמה על ידי זריעת הרצון בתשוקה לעוד שפע יצירתי, מתוכה יפרח רגש של ילד שרוצה עוד ועוד.
פלטיאל אריה
052-8257744 נא להשאיר הודעה כתובה ונחזור בהקדם.
