תודעת רוח – תודעת צריך.
מסע תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך נובמבר 2006
קוד הקיום מוסר – באדם מתקיימות תודעת רוח ותודעת פיזי.
תודעת הרוח היא תודעת קבלת שפע הקיים בכל אדם בפונטנציאל הגלום שבו.
תודעת צריך היא תודעה מזוייפת באדם שהושתלה בשכל שבו.
תודעת רוח = אינה נראית ולכן אינה בעלת אחיזה מציאותית פיזית. תודעת הרוח ירדה לגוף הפיזי שהוא נראה, קיים, מוגדר ועוד וכפי שאלוהים או הכוח העליון שיצר את העולם, נסתר מבן האדם, כך הרוח נסתרת מבן האדם, תודעת הרוח היא אחת ויחידה וחולקה בין בני האדם באופן שווה, מורכבת משלל מאפיינים מתוך ארבעת יסודות (ראה מאמר – תקשור קוד הקיום באתר), אהבה, שמחה, אופטימיות וקבלה, כל רצונותיו ודמיונותיו של האדם טרם מימושם בגוף הפיזי וטרם יצירתם בחומר מגיעים מתודעת הרוח.
תודעת הרוח שלמה ואינה ניתנת לשינוי. היא קבועה!
תודעת הרוח היא רצון לחוות חופש פעולה, עצמאות אמתית בגוף הפיזי, כדי לממש את רצון הרצונות = כוח חיות שמורכב מאמונה באני העצמי, תשוקה לחיות את כל הנאות החיים, שמחה פנימית עמוקה, אהבה עצמית, מטרת הרוח להצליח להתגבר על "המכשול" שהוא הגוף הפיזי ואת מכשול החומר שהוא "המכשול, כלא" לרוח, בפני מימוש ייעודה, מטרת הרוח, להצליח לגרום לכלא להיות מנוהל על ידה ולא הפוך שהכלא הפיזי ינהל אותה.
כדי להכשיר את תודעת הרוח לממש רצון ובחירה חופשית דרך הגוף הפיזי נוצרה מולה תודעה "מתנגדת" והיא תודעת הצריך, תודעת הצריך מכילה אוסף הגדרות ופרשנויות שנאספו מגיל קטן אצל האדם כדי למנוע מעצמו לממש רצון ובחירה חופשית, הגיוני לחלוטין כדי לשרוד את כוח החיות ואותו אבסורד צמצם את האדם הנשלט על ידי תודעת הצריך לרמה מאוד נמוכה של אמונה עצמית, תשוקה להנאות החיים ומתוך אותה תשוקה מצומצמת תגיע תאווה, שמחה מותנית = פסימיות, תסכול ועצב רוב הזמן שגורם לאהבה עצמית מותנית בתוצאת הצלחה בחומר ובגוף הפיזי, אותה רמה נמוכה מצמצת את כוח החיות והופכת את כוח החיות לכוח שמופנה לטובת הישרדות.
האדם מכיר באבסורד תודעת הצריך, מפני שאותו אבסורד מכיל סבל שבנוי מתסכול, בלבול, ספקות שיש באדם כלפי עצמו, האדם נתן שם לצורך שלו להילחם בתודעת הצריך – "לפרוץ את התודעה", וזאת מתוך הכרה לא מודעת שמעבר למה שהוא יודע ומבין מתקיים דבר אחר וזאת מפני שהאדם ההגיוני, בעל שכל בריא מבין שלמרות כל היודע, מבין והחכם שהוא בנה לעצמו בתודעת הצריך, עדיין הוא אינו מאושר = שלוו, שקט, רגוע, זורם, קליל ועוד.
האדם בעל תודעת הצריך יחפש כל דרך אפשרית לפרוץ את תודעת הצריך והאבסורד הנוסף, שגם את הפריצה הוא יחפש דרך החיצוני לו בדמות ספרים, קורסים, התנזרות, מדיטציות, טיולים במזרח, סמים ועוד, האדם שבוי בכלא של פחדים להיות בודד, לא שייך, מבודד, נשפט ומבוקר על ידי החברה ועוד, אותם פחדים מונעים ממנו לראות ולהבין שהוא שבוי בתוך הכלא של עצמו, האדם פוחד להיות מנודה, דחוי, לא מקובל, לא חלק מ, להיתפס אגואיסט, להיתפס אנוכי, לא נאהב, פוחד לאבד חומר (עני או פועל "שחור"), לאבד מעמד, להיתפס כפרזיט, עצלן, רדוד, שמן ומכוער, מרדן, פוחד להיתפס בעיני עצמו והחברה כאדם לא אכפתי, לא מתחשב, לא מנומס, לא מתחשב, לא מדויק, הפחד להיתפס כאדם אשר פועל ועושה מה שבא לו ועוד אין סוף פחדים.
"פריצת התודעה" שלוקחת שנים ומגיעה לעשרות שנים דרך קורסים, לימודים, סדנאות, ספרים, מדיטציות להתפתחות, יכולה להיפרץ בכמה ימים כשלאדם יהיה את האומץ להכיר בפחדים של עצמו ולעמוד מולם בהתמסרות ומסירות עצמית יוצאת דופן.
דוגמא: זוג שנישא לא מכבר. הם יושבים בסלון יחדיו ואחד מהם מקבל הודעה מחבר או חברה טרם "הזוגיות", הודעה שתזמין אותו או אותה בצורה ספונטאנית לבילוי עם מכרים שהם חברי ילדות. הרגש הראשוני שיעלה מתוך תודעת הרוח בעלת רצון ובחירה חופשית, הוא "בא לי להיפגש איתם", אבל בא לי להיפגש איתם לבד ללא "בן – בת הזוג" שלי, אותו רצון ראשוני ייעלם לאחר שניות כשתודעת הצריך תעלה ותשדר תדר של פחד מעימות אפשרי, שהרצון שלי יגרום "לבן – בת הזוג" שלי להיעלב, להיפגע, לחשוד בי, לכעוס, לרגוז, לחקור, לברר ועוד, האדם שקיבל את ההזמנה ישקר את המזמין, בתואנה שהוא לא יכול, אין כוח, אני עייף ועוד כל מיני תירוצים שקריים.
באותן שניות תודעת הרוח "תרגז ותכעס" שהיא אינה חופשייה לממש בחירה ורצון חופשי, האדם בעל תודעת הצריך יהיה "עיוור" לכעס העצמי שהוא עצמו לא נותן לעצמו את החופש לממש את עצמו מול הפחד, מפני שהאדם בעל תודעת צריך, לא רוצה לפגוש את הפחדן שבו, ומייד הוא יאשים מתוך תודעת הצריך את בן – בת הזוג שהוא צריך לוותר ולהתחשב מפני שבן – בת הזוג עלול להיפגע ולהיעלב.
האדם "העיוור " ידחיק וירחיק מעל עצמו את האמת הלא פשוטה והכואבת והיא שהחופש שלו תלוי באחר, ההדחקה מאומנת ומתורגלת עשרות שנים, מפני שאת אותה פעולה הוא ייצר בילדותו מול הוריו ומול כל אדם שהוא היה תלותי בו מתוך הפחדים של עצמו, הדחקה זאת והאשמת "בן – בת הזוג" תגרום לכעס פנימי ומתוך אותו כעס קטן של האשמה יחל תהליך היפרדות מאותו " בן – בת הזוג", תהליך היפרדות שלא חייב שיסתיים בהיפרדות פיזית = גירושים או עזיבה אך התשוקה, ההתלהבות, ההתאהבות, "ירח הדבש" ועוד "מבן – בת הזוג תצנח "והזוגיות" תהיה מבוססת על התעלמות, הסתגרות, פגיעות, העלבות, אי אמירת אמת, מניפולציות ועוד, הכעס והמתח יתקיימו בין השניים אם ירצו ואם לא ומכאן הדרך למריבות וחיכוכים יהיו בלתי נמנעים.
אהבת אמת. – אהבת אמת מתקיימת אך ורק באדם אשר מקיים את תודעת הרוח, אהבת אמת היא כלל ראשון ביחסים בין האדם לבין עצמו, אדם בעל תודעת רוח מתעלה מעל כל חומר, דעת, דעה, ידיעה, איך רואים אותי, מה חושבים עליי, מה יהיה, איך יהיה, מה ייקרה, מה קרה, אין לו ובו אחיזה בחוויות וזיכרונות מהעבר, אינו שם ספק, ואינו מבולבל, אדם בעל תודעת רוח "מנהל" את החיים של עצמו במסירות ואומץ למימוש ייעוד יצירת הרוח הגבוהה בעולם הפיזי, לא נותן לחיי החומר, כוח ומעמד לנהל אותו, חי בעולם של תודעת צריך אך אינו מכיל אותה על עצמו, האדם יודע ליצור בעולם החומר ומול אנשים בעלי תודעת צריך, מתוך הנאה, סיפוק, יצירה, בריאה. הוא אינו חושש מכישלון וטעות,יעבוד בכל עבודה באהבה ומסירות עצמית,הוא אדם עצמאי, בעל בטחון עצמי, מכיל על עצמו אותנטיות, מסירות, התלהבות ונדיבות.
אדם שהכיל על עצמו את תודעת הרוח מעצם זה שהוא מרשה לעצמו את חופש הבחירה והרצון החופשי הוא יהווה מרחב שכזה לאחר להיות בתודעת רוח, אינו יכול ולא אפשרי בעבורו לשתף פעולה, לחיות במרחב משותף עם אדם שנמצא ומתקיים בתודעת הצריך, מפני שהוא אינו יכול להתקיים בתלות של אדם אחר בו, הוא חופשי מכל הוכחה ואינו זקוק להצטדק בפני אף אדם על כך שהוא מקיים את החיים מתוך חופש כוח החיות המלא ולא המצומצם, יש בו חכמת חיים ייתרה ומתוכה יהיה לאדם קל יותר ללמוד את חכמת הידע והמידע, השפה שבה ישתמש בעל תודעת הרוח תהיה שפת היש, שפה קלילה וזורמת, שפה חברית אוהבת ומחבקת, אדם בעל תודעת רוח אינו מתוכנן ואינו נאחז, אדם ספונטני ובטוח שיסתדר בכל מצב ובכל צורה, דרך חייו תהיה – קודם כל ליהנות ולמצות את החיים והיצירה מתוכו ומתוך כך הוא ירשה לאחר כל דבר שקשור להנאה מיצוי החיים ומימוש הייעוד, הוא יחפש בכל אדם את הטוב שבו ואת היש שבו, לעומת האדם בעל תודעת הצריך שבנה "סלקטור" פנימי שמתנה את אהבתו וחיבתו לאנשים בעלי מעמד זהה לשלו או מתנה את אהבתו וחיבתו לאנשים "עושי רצונו".
אהבת שקר.
אהבת שקר מתקיימת באדם אשר מקיים את תודעת הצריך, נאחז בחומר, בידע ובמידע, כפוף ותלוי בחומר, דעת, דעה, ידיעה, איך רואים אותי, מה חושבים עליי, מה יהיה, איך יהיה, מה ייקרה, מה קרה. יש לו ובו אחיזה בחוויות וזיכרונות מהעבר, שם ספק ומבולבל, "מנהל" את חייהם של אחרים על ידי רכילות, שיפוטיות, ביקורת, כועס, רוגז, מתחשבן, מתפנקס, מדייק, מתרחק, מסתגר, אינו משתתף, חשדן, מפחד מכישלון וטעויות, יעבוד ויעסוק בעבודות שיקדמו את המעמד ואת הרושם, יצור מתוך רצון "למחיאות כפיים" ולמען יצירת עוד ועוד חומר, כוח ומעמד, ביחסים עם האחר תהיה לאדם כוונה לתוצאה מסוימת מבלי לשתף את האחר איתו הוא נמצא ביחסים וזאת מתוך הצורך להישאר ליד אדם "חזק" שמבטיח אותו מפני הפחד להיות ולהישאר לבד, יהיה מסור, נאמן, וותרן ומתחשב שקרי כדי לא לאבד את האדם השני אם יש לו רכוש וכסף, או שיש בו שמחת חיים וכוח חיות שדרכה האדם בעל תודעת הצריך יכול לפרקים לממש את השמחה וכוח החיות שבו.
שפת האדם בעל תודעת הצריך תהיה שפת חסר: שפה מתפלספת ומתחכמת, שפת פתרונות וייעול, יאשים ויחווה את עצמו כקורבן לנסיבות, חיים ואנשים.
תרגיל:
קחו כעס שיש לכם על אדם מסוים ותאמרו את המשפט הבא: אני חייב לשנוא את פלוני אלמוני מפני שהוא מראה בשבילי שאין לי את היכולת לממש _________________________ (המסוימת מתוך תודעת הרוח) את החופש שלי.
דוגמאות:
- אני חייב לשנוא את בת הזוג שלי מפני שאני לא יכול להרגיש חופשי לומר לה שבא לי לצאת עם החברים שלי בלעדיה.
- אני חייב לשנוא את העבודה מפני שאני מרגיש נחות, מנוהל, כשלון ועוד ואני לא רואה שהעבודה מכניסה לי הכנסה שמממנת לי את היכולת להיות בתודעת הרוח.
- אני חייב לשנוא את הילד שלי מפני שאני לא יכול להביא לשם חיבוק, שמחה, יצירת יחסים שמבוססים על חברות ושותפות ללא ציפייה.
- אני חייבת לשנוא את הכלה שלי מפני שאני לא יכולה להגיע חופשי ולבקר ומה הסיבות לכך?, והכלה מראה בשבילי על כך שהבן שלי מעדיף אותה על פניי.
המושג לשנוא: כל כעס, רוגז גם הקטן ביותר יכול להיגמר באלימות מילולית או פיזית. לכן כעס או רוגז הם זרע של שנאה. גם אם האדם מוותר או מתחשב אחרי כעס, עדיין תישאר בו התחשבנות והתפנקות שהוא המוותר והמתחשב ולא תהיה נחת רוח כלפי הצד השני. הרבה מאוד אנשים טוענים שהם כועסים אך לא שונאים, אך גם כאן יש לשים את האמת: כמה פעמים אמר בתוכו אפילו לכמה שניות או דקות שהוא אינו סובל, מתעב, נגעל ועוד מפלוני אלמוני? אלו שניות של שנאה עצמית, המגיעות מתוך תסכול פנימי עמוק מחוסר מימוש הייעוד של הרוח החופשית שבאדם.
פלטיאל אריה
