רגש ההנאה
מסע תקשור קוד הקיום מרץ 2007
קוד קיום רגש הנאה (אחד מתוך שמונת קודי רגשות באדם)
ייחודיות: אופטימיות מתוך תשוקה לחיים
צורך קיומי: הכרה בטוב מתוך קלילות אופטימיות ושמחת חיים.
חכמה גלומה: מיצוי החיים.
קוד הקיום מוסר: הצורך הנשמתי של האדם להפעיל את רגש ההנאה מתוך תודעת הרוח שהוא – הכרה בטוב – האדם נוהג לחשוב שביטוי של שמחה הוא צחוק אך מחשבה זו של האדם, היא אנאלפביתית בעיקרה, שמחה אינה צחוק, זהו גוש עמוק עמוק, שיושב בבסיסו של האדם, גוש של נחת רוח, שקט, רוגע, יופי, אסטתיקה, השמחה באדם היא כמים משכשכים, כה עמוקה, עד שמתוכה יוצאת ומקיפה אותה אופטימיות, ראיית הטוב וראיית ה"יש", ראיית ה"כאן ועכשיו" שהוא עמוק ביסודו, ומעליו יושב ועוטף רגש ההנאה שהוא בתנועה כל הזמן ומתוך ראיית הטוב והיש, מתוך אהבת החיים, עולה השמחה ומשם יוצאת תשוקה, התשוקה לגעת, לחוש, להריח, לראות, לרקוד את כל מה שהשמחה פגשה (כאן ועכשיו!). כל זה ביחד מסתכם בחיות.
החיות היא תנועה, ריקוד, החיות היא הנאה – ליהנות: מה שמביא אותנו להגדרה חדשה של המילה הנאה, הנאה טומנת בחובה שמחה, תשוקה, ראיית הטוב, מה שיש, את הריחות, את החוויות,כשאדם אומר שהוא נהנה – זו דרך חיים, זה לא רגע ולא שני רגעים, זוהי דרך חיים אופטימית, דרך חיים, להכיר בכל מה שיש לאדם ולהביס את כל מה שאין לו מפני שהתשוקה כל כך חזקה ולא ניתנת לריסון, כשרואים את היש, כשמביאים את הרצון הכי טהור לחופש.
הנאה זה להיות ברצון הרצונות, לממש את רצונות הרגש, לחיות, זה הפוך מתאווה, רגש הנאה באדם אחראי על הריקוד, הנשימה, התנועה, הזרימה, מיצוי של הביטוי לחיים, מפני שהפיזי הוא ביטוי היצירה של הרוח ורגש ההנאה אחראי על ביטוי זה, רגש ההנאה מתעלם לחלוטין מהחומר המתכלה, מהיודע, מהידע, הוא חי קודם את הרוח, את השמחה כדי לממש את החומר מתוך תנועה ללא מעצורים, אין רגע של שקט.
רגש ההנאה יוצר פלרטטניות טבעית עם אנרגיית השפע ביקום – הרוח-הגוף, כל הזמן בתנועה, השפה היא שפה של תשוקה פיוטית וקדומה, מתוך הרצון למיצוי החיים, לכן הנאה הוא רגש יצירתי ויש בו אהבה לאסתטיקה ויופי, חוש אסתטי ברוח כלפי השפע, ניקיון רגשי, לראות את כל הקווים, החיבורים, העיצובים את היופי של כל מה שבתוך האדם ומסביבו, מתוך ראייה אסתטית, לראות את היופי שתוכי ובאדם מולי, אדם נקי כפיים ובר לבב יושב בתוכי ומולי, שפתו אצילית, מרשימה, תנועותיו יפות, בעל סגנון חיים ועיצובים, יצירה. כשלבוש וגוף הם בסך הכול בלון חיצוני רדוד.
אסתטיות ושמחה, לא יכולים לנבוע וליצור אלא אם יש לאדם הזה את כל תכונות של רגש ההנאה בפנים, הוא נוגע בחושניות ומלטף כל דבר, חייב לגעת, ללטף, לחוש כל דבר, רגש ההנאה באדם אוהב חברה, האירוח הוא הפקה מוקפדת עד הפרט האחרון, אירוח מכל הלב מתוך תשוקה לחיי שפע, אין בו חיבור לשום דבר חומרי, זה לא יוצר אותו ולא מנהל אותו, הוא יוצר ומנהל אותו.
כל מה שהאדם קורא לו הבית שלי, זו תאווה, כי הבית מגדיר את האדם ולא האדם את הביית. למעשה ללא ההיקשרות לחומר מתוך התאווה, בית יכול להיות לאדם שחי את רגש ההנאה, עץ, צריף, מערה. כי יש לאדם תשוקה לחיות, בתאווה יש שייכות/בעלות, בתשוקה אין שום דבר שעוצר את האדם, שום דבר בפיזי שהאדם החופשי, קשור אליו.
אדם שהצית את רגש ההנאה שבו, הוא חושני ומיני מפני שהוא אינו שייך לכלום, האדם – זכר ונקבה, המיניות היא לדעת את המין של האדם, לרגש הנאה אין בושה או ספקות בקשר למיניות שלו, אין לו בושה במיניות שלו, כתוצאה מאיך רואים ומה יחשבו עליו, אדם בעל רגש ההנאה רואה ומרגיש ומזהה את חצי הכוס המלאה, רגש ההנאה באדם מוקיר תודה, מפני שרגש ההנאה באדם הוא היצירה בפיזי של הצופן האלוהי באדם, כל יצירתו היא ישירות דרך הצופן בפיזי, הוא מחובר ישירות לאלוהי הרוח שבו שמחה ותשוקה אלוהים התכוון שנהנה פה אדם זה מממש את רגש ההנאה שבו, מתוך ידיעה זאת, כשאדם חי מתוך רגש ההנאה הוא חופשי לחיות, יש עולם מלא שהוא האדם ועוד עולם מלא שהוא האחר ולשנינו יש מקום, יש מקום לכולנו.
פלטיאל אריה
